יום שבת, 9 בינואר 2021

ביקש לפסול שופט וישלם הוצאות של 15,000

  הוצאות חריגות של 15,000 ₪ הושתו במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה) מיום 22.11.2020 בת"א 68207-02-20 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

במוקד ההליך מצוי הסכם קומבינציה שנכרת בין המערערים ובין המשיבה (להלן: ההסכם), בגינו מנהלים הצדדים הליכים משפטיים מרובים, כפי שיפורט להלן. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המשיבה תבצע עבודות בנייה ושימור בבניין המצוי בבעלות המערערים תמורת 25 דירות בבניין. בחודש דצמבר 2017 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערים, לאחר שלטענתה לא עמדו בהתחייבויות על פי ההסכם ועל פי תוספת לו שנחתמה בין הצדדים. בפרט עתרה המשיבה לחייב את המערערים בהשבת חלק מסכומי המע"מ ששילמה; בתשלום סכומי קנסות שנדרשה, לטענתה, לשלם לרשויות המס עקב מחדלי המערערים (להלן: רכיב הקנסות); ובהחזר הלוואה בגובה סכום היטל ההשבחה שחל על המקרקעין (תא"ק (מחוזי ת"א) 9255-12-17; להלן: ההליך הקודם). ההליך הקודם נוהל בפני אותו המותב שדן בהליך נושא הערעור דנן. בפסק דינו מיום 19.2.2018 דחה בית המשפט את בקשת המערערים למתן רשות להתגונן וקבע כי עליהם לשלם למשיבה את סכומי המע"מ והיטל ההשבחה, אך לא חייב את המערערים בתשלום רכיב הקנסות (להלן: פסק הדין בהליך הקודם). בית המשפט הוסיף כי "ככל ש[המשיבה] סבורה כי יש לחייב את [המערערים] גם ברכיב הקנסות, הרי שנושא זה צריך להיות נדון בנפרד וביחס לרכיב זה, על [המשיבה] להגיש תביעה רגילה".

מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם, הגישו המערערים תביעה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המשיבה ומנהליה, בה טענו כי התנהלותם הובילה לחיוב בשיעור מע"מ גבוה יתר על המידה. תובענה זו נדחתה על הסף ביום 24.2.2019 (ת"א 32239-11-18; השופט ר' אילן) מן הטעם שפסק הדין בהליך הקודם יצר השתק פלוגתא בנושא. ערעור שהגישו המערערים על פסק דין זה נדון בפני מותב תלתא בהשתתפותו של המותב בהליך דנן (ע"א 18035-04-19; להלן: הליך הערעור). ביום 18.7.2019 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב בהליך הערעור, בה נטען, בין היתר, כי ההכרעה שתינתן על-ידי המותב בנוגע לשאלת קיומו של השתק פלוגתא דומה במהותה לסיטואציה שבה המותב ישב בערעור על פסק הדין בהליך הקודם, שהוא עצמו נתן. בקשת פסלות זו נדחתה בהחלטת המותב מיום 27.9.2019, וערעור על החלטה זו נדחה בפסק דיני מיום 25.11.2019 (ע"א 6708/19; להלן: ערעור הפסלות הראשון). להשלמת התמונה יצוין כי פסק דין בהליך הערעור ניתן ביום 3.3.2020, ובו נדחו טענותיהם של המערערים.

הליך נוסף שמתנהל בין הצדדים עניינו בתובענה שהגישו המערערים ביום 28.2.2017 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבה, ובה עתרו לפיצויים, בין היתר, בגין ליקויי בנייה שהתגלו בבניין ואיחור בהשלמת עבודות הבנייה (ת"א 61420-02-17; להלן: התובענה התלויה ועומדת). תובענה זו נותבה אף היא לטיפולו של המותב שדן בהליך נושא הערעור דנן. במסגרת הליך זה דחה בית המשפט שתי בקשות שהגישו המערערים לפסילתו בהן טענו, בין היתר, כי הכרעתו בהליך הקודם מעידה כי גיבש נגדם דעה קדומה המקימה חשש ממשי למשוא פנים (להלן: בקשות הפסלות הקודמות). ערעור על אחת מהחלטות אלו נדחה בפסק דיני מיום 25.11.2020 (ע"א 7608/20; להלן: ערעור הפסלות השני).

ביום 27.2.2020 הגישה המשיבה את התובענה נושא הערעור דנן, ובה עתרה לשני סעדים כספיים: האחד, תשלום בגין אי-הנפקת חשבונית מס עבור עסקת הרכישה של 25 הדירות במסגרת ההסכם; והשני, תשלום בגין רכיב הקנסות.

ביום 22.10.2020 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, בה טענו כי תובענה זו היא "המשך ישיר ל[הליך הקודם]" שבו דן והכריע, וכי מועלות בה אותן סוגיות ופלוגתאות אשר נדונו והוכרעו הן בהליך הקודם הן בהליך הערעור, ואשר עומדות לבירור במסגרת התובענה התלויה ועומדת. לשיטת המערערים, המשיבה הגדירה "באופן כוזב" את תביעתה כעוסקת ברכיב הקנסות, בעוד שהתביעה עוסקת בפועל גם בהחזר סכומי מע"מ, סוגיה שנדונה והוכרעה בהליך הקודם. המערערים הדגישו כי המותב נחשף לטענותיהם בסוגיה זו הן בהליך הקודם והן בכתב ההגנה בהליך דנן, וכי המסמכים שעליהם ביססה המשיבה את תביעתה הם "אותם מסמכים" שהוצגו בהליך הקודם ובהליך הערעור. לטענת המערערים גם במסגרת התובענה התלויה ועומדת נדונות סוגיות שרלוונטיות להליך דנן, שכן שני ההליכים נובעים "מאותו רקע עובדתי". לפיכך, טענו המערערים, קיימת הצדקה להעביר את הדיון בהליך הנוכחי למותב אחר, וזאת בשל החשש כי ייווצר מצב שבו יאלץ המותב "ליתן שתי פסיקות סותרות באותה מחלוקת" וקיימת אפשרות ממשית לפגיעה באובייקטיביות שלו.

עוד טענו המערערים כי בית המשפט גיבש במסגרת ההליך הקודם את דעתו "הברורה והנחרצת" ביחס לאופן שבו פירשו המערערים את ההסכם וביחס למהימנותה של "המצהירה הראשית" מטעמם. המערערים הוסיפו וטענו כי "אין כל סיכוי" שדעתו זו תשתנה, בפרט משעסקינן "באותם עניינים בדיוק". עוד הודגש כי המותב ציין בהחלטתו באחת מבקשות הפסלות הקודמות, שקיים הבדל בין הפלוגתאות שהובאו להכרעתו בהליך הקודם ובתובענה התלויה ועומדת; על כן, ובהינתן שהסוגיות שעולות בענייננו דומות ואף זהות לאלו שנדונו ביתר ההליכים, סברו המערערים כי החלטתו זו של המותב תומכת אף היא בפסילתו מלדון בתובענה דנן, ולגישתם מתקיים משוא פנים "בוודאות ממשית ואנושית, שהיא בלתי נמנעת בנסיבות העניין", וכן מתקיימים טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים אף הם את פסילת המותב.

המשיבה התנגדה לבקשה ובהחלטתו מיום 22.11.2020, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בפתח ההחלטה הבהיר בית המשפט כי כל בקשת פסלות נבחנת בפני עצמה, כך שבניגוד לטענת המשיבה אין מקום לגזור מסקנות מההחלטות שנתן המותב בבקשות הפסלות הקודמות. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההליכים השונים שמנהלים הצדדים נסמכים אמנם על אותה תשתית עובדתית, ואולם עובדה זו, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לפסילתו. הודגש כי הסוגיות שעומדות לדיון במסגרת ההליך הנוכחי – שאלת החובה להנפיק חשבוניות מס וסוגיית רכיב הקנסות – כלל לא נדונו במסגרת ההליך הקודם, שם נקבעו "קביעות בנוגע לתשלום סכום המע"מ ששולם ללא רכיב הקנסות וכן בקשר להחזר הלוואה שהוענקה לתשלום היטל ההשבחה. הא ותו לא". על כן קבע בית המשפט כי אין מניעה שידון בתובענה דנן, בציינו "[ש]מרכיב[י]ה הספציפיים לא נדונו בפני מעולם". עוד ציין בית המשפט כי לא הוכח "ולו בבדל ראיה" שדעתו בנוגע לתובענה דנן ננעלה והוא הוסיף והדגיש כי "ישמע את טענות הצדדים בלב פתוח ובנפש חפצה", וכן כי ראוי שהדיון במחלוקות שונות בין אותם הצדדים יתנהל בפני מותב אחד, שכן פיצול הדיונים היה גורר בזבוז של זמן שיפוטי ושל משאבי המערכת. עוד קבע בית המשפט כי לא התקיימו במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות את פסילתו מטעמים של מראית פני הצדק. לבסוף חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 7,500 ש"ח.

מכאן הערעור דנן, בו שבים המערערים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא בנוגע לדמיון בין הסוגיות שהועלו בהליך נושא הערעור דנן ובין אלו שהועלו בהליך הקודם, בהליך הערעור ובתובענה התלויה ועומדת. המערערים עומדים על טענתם כי התביעה בהליך הנוכחי מבוססת על מסמכים שעמדו בפני בית המשפט בהליך הקודם, שם אף נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לחלק מהטענות שמעלים המערערים בהליך דנן. לשיטתם, העובדה שנקבעו ממצאים עובדתיים בהליך הקודם מחזקת את החשש למשוא פנים שקיים בענייננו. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט קמא שגה בכך ש"לא בחן לעומק" את כתב התביעה וגילה כי המשיבה "הגניבה" לתביעתה רכיב הנוגע לסכומי המע"מ שנדונו בהליך הקודם. המערערים סבורים כי העובדה שבית המשפט קמא הכריע בבקשת הפסלות "בהתאם ל'כותרות'" שבהן השתמשה המשיבה בתביעתה, מבלי להתעמק בתביעה לגופה, מעידה אף היא שבית המשפט "הולך שבי" אחר טענות המשיבה. לשיטתם מתקיימות "נסיבות חריגות, קיצוניות וברורות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בתביעה דנן", ובהינתן שהדיון בתובענה טרם החל, העברת ההליך לטיפולו של מותב אחר לא תגרום לעיכוב ההליך.

המשיבה, אשר הגישה תגובה מטעמה בהתאם לתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, הטענות שהעלו המערערים בערעור דנן ובערעורי הפסלות הקודמים מבטאות חוסר שביעות רצון מהחלטות המותב, ואין בכך כדי להקים עילת פסלות. לטענת המשיבה, מדובר בטענות ערעוריות שניתן היה להשיג עליהן לגופו של ענין, בהליכי הערעור הרגילים ולא בהליכי פסלות. לחלופין, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל קיומו של השתק פלוגתא, ולמצער השתק שיפוטי, וכן מחמת ניצול לרעה של הליכי משפט. לטענתה, הגשת הערעור דנן נועדה להוביל לדיון מחדש בהחלטות חלוטות, וטענותיהם של המערערים בערעור דנן דומות ואף זהות לטענות שהועלו במסגרת בקשות הפסלות הקודמות. לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי במסגרת ההליך הנוכחי נדונות סוגיות שונות מאלו שנדונו בהליך הקודם, וכי בהליך הקודם ובהליך הערעור לא נקבעו "ממצאים עובדתיים רלוונטיים" להליך דנן או קביעות מהימנות. ראיה להבדל בין ההליך הקודם וההליך הנוכחי ניתן, לשיטתה של המשיבה, למצוא בקביעתו של בית המשפט בהליך הקודם לפיה על המשיבה להעלות את טענותיה בנוגע לרכיב הקנסות בתובענה נפרדת. עוד טוענת המשיבה כי אין זהות בין עילות התובענה התלויה ועומדת ובין עילות התובענה הנוכחית, ועל כן אין בעובדה שהמותב יושב בדין בשתי תובענות אלה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף טוענת המשיבה כי אין הצדקה לפסילת המותב מחמת מראית פני הצדק.

לאחר עיון בערעור על נספחיו הגיע בית המשפט העליון לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שצוין בערעור הפסלות הראשון, "ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין, אף אם הם נוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בו כשלעצמו כדי להקים עילת פסלות" (שם, פסקה 5; ראו גם ערעור הפסלות השני, פסקה 9). דברים אלה יפים גם ביחס לערעור דנן. כידוע, על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש אובייקטיבי וממשי לנעילת דעתו של המותב בשל הדיון הקודם (ע"א 95/20 ממן נ' חברת דיוורלי סיאני הנדסה (1990) בע"מ, פסקה 4 (22.1.2020)). בענייננו, לא עלה בידי המערערים להצביע על חשש כזה. עיון בכתב התביעה שהגישה המשיבה מעלה כי הסעדים שנתבקשו בו אכן שונים מאלו שנתבקשו בהליכים האחרים שהתנהלו בעניינם של הצדדים, כפי שפורט לעיל. זאת, למעט רכיב הקנסות, שאמנם נכלל בתביעה שהוגשה בהליך הקודם אך בית המשפט לא הכריע בסוגיה זו לגופה אלא הנחה את המשיבה להגיש תביעה נפרדת לגביה, כפי שאכן עשתה. בית המשפט ציין בדחותו את בקשת הפסלות כי ישמע את טענות המערערים "בלב פתוח ובנפש חפצה", וחזקה עליו כי כך יפעל.

בית המשפט הוסיף וציין כי אף אם היה מקבל את טענת המערערים כי בהליך הקודם נקבעו ממצאים עובדתיים כלשהם, עובדה זו בלבד אינה מקימה עילת פסלות, שכן יש להוסיף ולבחון "אם יוכל השופט להשתחרר מהם" בהליך הנוכחי (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 278 (2006)). חרף טענות המערערים בנושא, לא בית המשפט לא שוכנע כי קביעותיו של המותב בהליך הקודם מעידות על חשש ממשי למשוא פנים מצדו בהליך הנוכחי, ואף אין לסבור כי הוכחה הצדקה לפסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. באשר לטענת המערערים כי המשיבה "הגניבה" לתביעתה בהליך דנן דרישה לפיצוי בגין רכיבים שנדונו בהליך הקודם, וכי בית המשפט שגה בכך שלא זיהה זאת, מדובר בטענה לגופם של דברים והיא שמורה להם, על כל המשתמע ממנה.

אשר על כן, הערעור נדחה. בית המשפט העליון קבע כי המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

 



יום שני, 28 בדצמבר 2020

הותר לפרסום: עו"ד ידוע חשוד כי סייע לאחים דיין להציג מצגי שווא ולהתחמק מתשלום מסים בסך של למעלה מ-180 מיליון אירו

   הותר לפרסום: עו"ד ידוע חשוד כי סייע לאחים דיין להציג מצגי שווא ולהתחמק מתשלום מסים בסך של למעלה מ-180 מיליון אירו

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

בחלוף 45 יום, הותר לפרסום כי עו"ד דורון לוי מתל-אביב נחקר, נעצר ושוחרר בערבות בפרשת האחים דיין, בחשד כי סייע להם להציג מצגי שווא ולהתחמק מתשלום מסים בסך של למעלה מ-180 מיליון אירו.

כמצוין בבקשת המעצר שלו שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב, לוי הוא עו"ד ידוע וותיק שעוסק בתחום המיסוי הבינלאומי והנאמנויות. במסגרת חקירה של פקיד שומה חקירות תל אביב ברשות המסים בעקבות מידע של היחידה למיסוי בינלאומי בחטיבה המקצועית ברשות ופקיד שומה חולון, ובשיתוף הרשות לאיסור הלבנת הון, עלה חשד כי האחים דיין, לקוחותיו של לוי, הציגו לרשות המסים מצגי שווא במטרה להתחמק מתשלום מס בגובה של מאות מיליוני שקלים באמצעות נאמנות בה משמש לוי מגן. לפי החשד, מדובר בעבירות מס במשך שנים רבות, תוך שימוש בתושב חוץ, וככל הנראה במסגרת נאמנות פיקטיבית.

ב-10.11.2020 הגיעו חוקרי הרשות לביתו של החשוד ולמקום עבודתו, ערכו חיפושים ותפסו מסמכים רבים וחומרי מחשב. החשוד והאחים דיין נחקרו. כמפורט בבקשה, בידי היחידה החוקרת קיימות ראיות המצביעות כי החשוד סייע לאחים להציג מצג שווא תוך שימוש במבנה נאמנות פיקטיבית ובתושב חוץ, כדי להתחמק מתשלום מס על נכסים וכספים בגובה של למעלה מ-180 מיליון אירו, במשך שנים רבות. עוד מצוין, כי לוי ניסה לשבש הליכי חקירה כשיצר קשר עם מעורבים בפרשה, כשהוא יודע שנפתחה חקירה גלויה נגד האחים דיין.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


יום שבת, 7 במרץ 2020

שר הפנים נדרש למסור נתונים במסגרת העתירה של קידום זכויות הזקנים

אריה דרעי שר הפנים נדרש למסור נתונים במסגרת העתירה של קידום זכויות הזקנים
במסגרת עתירת כן לזקן ואח' נגד כנסת ישראל ואח', קבע בית המשפט העליון הוראות בדבר מסירת נתונים לצורך ניהול העתירה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 
עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום

כבוד הנשיאה א' חיות, כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר, כבוד השופט ע' פוגלמן, קבעו במסגרת דיון בעתירת כן לזקן – לקידום זכויות הזקנים ואח',   כי המשיבים 3-2 שהיו אריה דרעי שר הפנים ומשרד הפנים, יגישו הודעת עדכון, שבה תימסר השלמת נתונים הנוגעים לשאלות המתעוררות בעתירה, כדלקמן:
(א) מתוך כל אחת מקבוצות הזכאים לקצבת סיעוד ברמות 6-5, כמה מהזכאים הם בעלי היתר להעסקת עובד זר לצורך טיפול סיעודי? כמה מבעלי ההיתר האמור לא מעסיקים כיום עובד זר?
(ב) כמה מטופלים, מהקבוצה שעליה חל סעיף 3א(ב1)(1א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 הם בעלי היתר להעסקת עובד זר לצורך טיפול סיעודי?

(ג) מה היה מספר הבקשות שהוגשו לוועדה ההומניטרית, בחלוקה לפי גילאי הפונים, בכל אחת מהשנים 2017-2015 ובשנת 2018, עד לתחילת תיקון מס' 32. בנוסף, נדרש פילוח של מספר הבקשות בתקופה האמורה, לפי בקשות שהוגשו על ידי זכאים לקצבת סיעוד בכל אחת מהרמות 6-5 ובקשות שהוגשו על ידי סוג המטופלים המפורטים בסעיפים קטנים 3א(ב1)(1א)(א)-(ד) לחוק הכניסה לישראל.
(ד) כמה בקשות הוגשו לוועדה ההומניטרית לאחר חקיקת תיקון מס' 32, ועומדות בתנאי הסף שנקבעו בהסדר זה?
(ה) מתוך הבקשות שעונות על סעיף ד, כמה מתוכן הוגשו על ידי זכאים לקצבת סיעוד בכל אחת מהרמות 5 ו-6? כמה מתוך הבקשות הוגשו מכוח החריג המנוי בסעיף 3א(ב1)(1א) לחוק?
נקבע גם, שהודעת העדכון תוגש תוך 60 יום.  העותרות רשאיות להגיב תוך 30 יום ממועד המצאת הודעת העדכון. בהיאסף החומר לתיק, יוחלט בדבר המשך הטיפול בעתירה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.


יום שלישי, 3 במרץ 2020

עתירת אזרחית בורמה נדחתה

בג"צ דחה בקשת רשות ערעור על שתי החלטות ביניים שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 20.2.2020 (עמ"ן 51985-02-20) – האחת מפי השופטת ע' זינגר והשנייה מפי רשמת בית המשפט המחוזי השופטת ת' בר-אשר. ההחלטות ניתנו במסגרת הליך הערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 4.2.2020 (ערר (י-ם) 6223-18, הדיין מ' דורפמן).
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 
בפתח הדברים יוער בקצרה כי המבקשת היא אזרחית בורמה, וכי בית הדין לעררים קבע כי עליה לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 4.3.2020. המבקשת ערערה על כך כאמור לבית המשפט המחוזי, וכן הגישה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון לצורך כך. על-פי האמור בבקשת רשות הערעור, רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה למתן פטור כאמור אף מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד. בנוסף לכך, המבקשת הגישה בקשה למתן צו ביניים במסגרת הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. בהקשר לכך נטען בבקשת רשות הערעור כי השופטת ע' זינגר קבעה בהחלטתה שעל המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 4.3.2020. אקדים ואומר כבר עתה כי תיאור זה של הדברים אינו מדויק.

בקשת רשות הערעור מכוונת כלפי שתי ההחלטות שהתקבלו בעניינה של המבקשת, ונטען בה כי יש להתערב בשתיהן.
דין בקשת רשות הערעור להידחות על שני ראשיה, קודם כל משום שעיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי זו לא דקה פורתא בהתייחסותה להחלטות שניתנו.
הבקשה למתן פטור מאגרה ומהפקדת עירבון נדחתה על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר כדין, וזה היה גם הטעם לכך שלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד. מעבר לכך אף צוין בהחלטה כי הבקשה שהוגשה לא כללה כל התייחסות לסיכויי הערעור או למצבה הכלכלי של המבקשת, כנדרש. בשבועיים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה, המבקשת לא הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר הנתמכת בתצהיר מתוקן, ואף אין כל אינדיקציה לכך שהגישה ערעור על החלטת הרשמת.
בכל הנוגע לבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי למתן צו ביניים יובהר כי החלטתה של השופטת זינגר לא הורתה על גירושה של המבקשת – לא ביום 4.3.2020 ולא בכלל. ההחלטה אך התייחסה למועד זה, שנזכר גם בהחלטת בית הדין לעררים, בקוצבה למדינה מסגרת זמנים קצרה להגשת תגובה. זאת ועוד, המדינה הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי את האפשרות ליתן צו ביניים שיאסור על הרחקתה של המבקשת עד להכרעה בערעור. וטרם ניתנה החלטה בבקשה למתן צו ביניים.
למעשה, ההחלטה העדכנית ביותר הנוגעת לעניינה של המבקשת כלל לא הוזכרה בבקשה דנן. ביום 1.3.2020 ציין בית המשפט המחוזי כי אף הערעור שהגישה המבקשת ואשר פתח את ההליך כולו לא נתמך בתצהיר כדין. בהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להגיש תצהיר מתוקן ולשלם את האגרה והפיקדון שנקבעו עד ליום 4.3.2020 שאם לא כן ערעורה יימחק.
בנסיבות אלה ולנוכח כל שפורט לעיל לא ניתן כאמור לקבל את בקשת רשות הערעור, וזאת חרף ההבנה למצבה של המבקשת שאינו פשוט.
יחד עם זאת, משהבקשה הונחה על שולחנו של בג"צ אך כעת ולנוכח יום השבתון שחל אתמול לרגל הבחירות הכלליות, ניתנה למבקשת שהות קצרה נוספת להגיש לבית המשפט המחוזי את שנדרש ממנה, וזאת עד ליום 8.3.2020. זכויותיה של המבקשת בכל הנוגע להגשת בקשות לבית המשפט המחוזי כמובן שמורות לה.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.


יום רביעי, 11 בדצמבר 2019

תביעה ייצוגית? מי רוצה להיות מיליונר?

תביעה ייצוגית? מי רוצה להיות מיליונר?
מנגנון התביעות הייצוגיות במשפט הישראלי נותן אפשרות לכל אחד ואחת מאיתנו לפעול במסגרת תביעה ייצוגית לתיקון עוולות שונות, ולהיות זכאי לתגמול של מיליוני שקלים, בעבור הנכונות לנהל תביעה ייצוגית לטובת ציבור רחב.
תביעה ייצוגית יכולה להיות מוגשת על ידי אדם אחד שמבקש לייצג גם מיליוני אחרים אפילו בלי לשאול לדעתם על כך ובמקרים רבים אף מבלי שידעו על כך.
החוק מאפשר להגיש תובענה נגד עסקים וגם נגד רשויות ציבורית, למשל כדי להשיב  סכומים שהרשות גבתה שלא כדין, כמס, כאגרה או כתשלום חובה אחר. אולם נקבעו לכך סייגים שונים. בנוסף, בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית נגד רשות אם הרשות הודיעה כי לא תגבה עוד את התשלום שבגללו הוגשה הבקשה ואם הוכח לבית המשפט כי היא אמנם עשתה כך
.
בנושאים אחרים, החוק מאפשר מספר עניינים בהם רשאי אדם להגיש תביעה ייצוגית והבולטים שבהם הינם עניינים שבין צרכנים לעסקים, בין לקוחות לבנקים, בין חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לבין המבוטחים, ובשנים האחרונות גם בין נמעני הודעות פרסומיות בלתי רצויות- לבין המפרסמים באותן הודעות.
בתביעה שהוגשה נגד מפעל הפיס וגופים נוספים ושעדיין מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, אישר בית המשפט לשני תובעים ייצוגיים לייצג קבוצה לכאורה של מאות אלפי נמעני פרסומים מטרידים, בגדר תביעה שאושרה על סך של חמישים מיליון ₪.
אותם שני תובעים קיבלו מספר הודעות פרסומיות בלתי רצויות מגורמים שונים שפרסמו את הגרלות מפעל הפיס ועתה במידה וההליך המשפטי יסתיים בניצחונם המלא בתביעה, הם צפויים יחד עם עורכי דינם לזכות בפיצוי של עד כעשרה מיליון ₪.
בתביעה אחרת שמתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אישר לאחרונה בית המשפט את התביעה שהוגשה כבר לפני חמש שנים כתביעה ייצוגית, בסכום של 380 מיליון שקל. בתביעה נטען כי הראל אינה משלמת את כל התגמולים המגיעים למבוטחים בפוליסות ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה וככל והתביעה תתקבל במלואה, צפויים התובע ועורך דינו בתביעה לקבל עד 76 מיליון ₪ כתגמול וכשכר טרחת עורכי דין, למרות שהמבוטח שהגיש את התביעה ניזוק לכאורה ממחדליה של הראל באופן אישי- רק באלפי שקלים בודדים.
בשנת 2016 למשל, במסגרת 10 התביעות הייצוגיות הגדולות ביותר שהסתיימו, הושבו לציבור 433 מיליון שקל; והגמול הממוצע ששולם לתובעים הייצוגיים עצמם עמד על-סך של 738 אלף שקל - 1.7% מסכום הזכיות.
במסגרת תביעה ייצוגית שנוהלה נגד חברות "מאגרי-בנייה" ו"מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה", ניתן פיצוי בסך של כ-25.3 מיליון שקל לחברי הקבוצה מהציבור, ושולם גמול של כ-1.7 מיליון שקל לתובעים הייצוגיים - גמול מהגבוהים שנפסקו לתובע ייצוגי יחיד בארץ עד כה.
באמצעות התגמול לאדם שנוטל על עצמו ומצליח כתובע ייצוגי, החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים את אותה האכיפה האזרחית.
מנגנון התביעות הייצוגיות פועל כך, שהתובע המבקש לייצג את ציבור הנפגעים (התובע הייצוגי) מגיש את תביעתו האישית, ובמקביל  הוא מגיש בקשה לאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית. על התובע הייצוגי להראות כי העילה  לתביעה מתאימה לקבוצה גדולה של אנשים שיש להם  מכנה משותף עם תביעתו שלו (שאלות משותפות של עובדה או משפט). הוא נדרש להוכיח כי הוא מתאים לשמש תובע ייצוגי, וכן חלים עליו תנאים נוספים שנקבעו בחוק.
במסגרת פשרה שאושרה לאחרונה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשת יינות ביתן בגין שקילת האריזה יחד עם המוצר, הוביל בית המשפט לפשרה לפיה הרשת תפחית 25 גרם ממחיר עוף ובקר ארוזים כף שתוספת המשקל שהרשת תספק לצרכניה, תגיע לשווי של 2.5 מיליון שקל שיחולקו לצרכנים

התובעים הייצוגיים, הצרכנים שהגישו את התביעה, קיבלו 87,750 ₪ ואילו עורכי דינם קיבלו כתגמול עוד 225 אלף שקל בתוספת מע"מ.

חשוב לומר, שלא כל עוולה צרכנית מקימה עילת תביעה ייצוגית וחשוב לא פחות לומר שמרבית התביעות הייצוגיות לא מתקבלות על ידי בתי המשפט.

בתחילת השנה גם, הוכנסה לחוק הוראה לפיה על התובע הייצוגי לשלם אגרת בית משפט שנעה בין חמשת אלפים ₪ ל חמש עשרה אלף ₪, וזאת בעיקר בכדי למנוע את הצפת בתי המשפט בתביעות שגויות ורשלניות שמפריעות להתנהלות הנתבעים ולא מביאות תועלת לצרכנים.

כדאי לשים לב, שבכל תביעה משפטית בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות ותשלום שכר טרחת עו"ד לנתבע נגד התובע במקרה של דחיית התביעה. במקרה של תובענה ייצוגית סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד עלול  להיות עשרות אלפי שקלים: בין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪.  

לפעמים התובע הייצוגי מבקש  לסגת מהתביעה לאחר שעיין בתגובת הנתבע והבין שאין סיכוי כי יזכה בתביעתו. במקרה זה התובע מבקש מבית המשפט למחוק את התביעה מבלי לפסוק הוצאות נגדו. לעתים הנתבע מסכים לבקשת התובע ואף מוותר על פסיקת הוצאות ושכ"ט


בינתיים, תעשיית התביעות הייצוגיות ממשיכה לפרוח בישראל, כך שביהמ"ש המחוזי בעיר לוד אישר לפני כשבועיים ניהול תביעה ייצוגית שהוגשה נגד ארבע חברות הביטוח הגדולות בישראל בהיקף כ-100 מיליון שקל, וזאת בגין גבייה לא חוקית של "הוצאות ניהול השקעה"

בית המשפט העליון גם המליץ בימים אלו לאשר תביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב מאחר והתובעים שילמו מראש את חשבון הארנונה השנתי שלהם ולא קיבלו את ההנחה המובטחת.

אותה בקשת אישור תביעה ייצוגית בעשרות מיליוני שקלים שמתנהלת עדיין בשם כל תושבי תל אביב קובעת שב-2012-2014 אזרחים ששילמו את הארנונה באמצעות הוראת קבע בבנק ציפו לקבל הנחה של 2%, כפי שלטענתם הבטיחה העירייה בפרסומים, אך הופתעו לגלות שלא קיבלו אותה בפועל.

כל תביעה ייצוגית שמוגשת בישראל גם נרשמת בפנקס התביעות הייצוגיות שפתוח לציבור ונועד בכדי למנוע הגשת תביעות זהות ומקבילות על ידי אנשים שונים בעניינם זהים.

בשנים האחרונות גם קמו גופים צרכניים שונים ללא מטרות רווח, המסייעים בהוצאות המימון הנדרשות לצרכנים ולעורכי הדין העוסקים בתביעות הייצוגיות עוד בטרם בית המשפט מאשר את ניהול התביעה הייצוגית, להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות שיביאו תועלת לציבור צרכני רחב.
השבוע בעקבות תביעה ייצוגית שהגיש תייר בשם שון פירברג לבית המשפט המחוזי בירושלים—יחסכו מתיירים שבאים לישראל החל מהשנה מיליוני שקלים במצטבר. שכן בעקבות בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש פירברג ביולי 2018, שינתה רשות המסים את ההנחיות הנוגעות להחזרי מס לתיירים שרכשו מוצרים בעת ביקורם בישראל.

לפי ההנחיות, שנכנסו לתוקף בינואר 2019, סכום הרכישה המינימלי לקבלת החזר מע"מ לתיירים ירד מ–400 שקל ל–125 שקל, הבדל שישקף כאמור הפרש של מיליוני שקלים שבמקום להישאר בקופת רשות המיסים יוחזרו מעתה לתיירים, בצורה דומה למקובל במרבית מדינות העולם.

כל אחד יכול להרים את הכפפה, לפנות לעורך דין מתאים ולתקן יחדיו עוולות כלפי הציבור או חלקים מהציבור, ואולי בכלל להפוך להיות מזה מיליונר.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

יום שישי, 8 בנובמבר 2019

העירייה שינתה מדיניות והפרה הסכם – מה קבע בית המשפט ?

העירייה שינתה מדיניות והפרה הסכם – מה קבע בית המשפט ?
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה לקיום דיון נוסף שהוגשה בפניו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

הבקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4872/17 מיום 9.10.2018 (השופטים ד' ברק-ארזד' מינץ וי' אלרון; להלן: פסק הדין) אשר קיבל את ערעור המשיבה כאן, המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: המועצה), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.5.2017 בעת"א (מחוזי חי') 26011-08-16 (השופטת ע' אטיאס) והורה על בטלות החוזה שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה.

ביום 6.7.2015 נחתם חוזה בין המועצה ובין המשיבה שעניינו פרויקט לבנייתן של 144 יחידות דיור במתחם מלון "עדן אין" בזכרון יעקב (להלן: החוזה). במסגרת החוזה, התחייבה המועצה לתמוך בתכנית מתאר מקומית (להלן: התכנית) שתגיש המבקשת לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בחיפה (להלן: הוועדה המחוזית) וכפועל היוצא מכך, אף צורפה כיזמת התכנית ומגישתה. החוזה נחתם על ידי ראש המועצה המקומית ועל ידי גזבר המועצה, אך לא הובא לאישור מליאת המועצה. התכנית הוגשה לוועדה המחוזית וביום 4.4.2016 אושרה התכנית בתנאים. ביום 11.7.2016 דחתה הוועדה המחוזית בקשה לקיים דיון חוזר בתכנית.

במקביל לאמור, בחודש אפריל 2016, בין היתר על רקע מחלוקת ציבורית בנוגע לקידומה של התכנית, התפטר ראש המועצה ובבחירות חדשות שנערכו נבחר מי שנמנה עם המסתייגים מהתכנית. ביום 2.8.2016 קיימה מליאת המועצה דיון בתכנית, ובסיומו הוחלט כי המועצה תגיש ערר על התכנית למועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: המועצה הארצית) בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 10.8.2016 הוגש הערר, וכן ביקשה המועצה להסיר את שמה כיוזמת ומגישת התכנית. באותו היום, הגישו המבקשת וחברה זרה אשר הייתה מעורבת אף היא בייזוּם התכנית תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המועצה, על מנת לאכוף את החוזה. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ככל שהיא נוגעת למבקשת. הוא אסר על המועצה לחזור בה מהסכמתה להיות יוזמת התכנית והורה על אכיפת התחייבות המועצה לתמוך בשינוי היעוד בתכנית ממלונאות למגורים.

המועצה ערערה על פסק הדין לבית משפט זה וערעורה התקבל, כאמור. בית המשפט, בדעת רוב מפי השופטת ד' ברק-ארז ובהסכמתו של השופט ד' מינץ, קבע כי הגם שהחוזה נחתם על ידי ראש המועצה והגזבר, בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), עמידה בדרישת סעיף זה "אינה פוטרת את הרשות מעמידה בדרישות אחרות של הדין" (פסקה 39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז). משבמקרה דנן החוזה נסב על הפעלתה של סמכות סטטוטורית של המועצה, נקבע כי ראש המועצה אינו יכול להתחייב בשמה וכי "הסמכות לנקוט עמדה בנושאים של תכנון ובניה נתונה ברגיל לרשות המקומית, ועל כן ההחלטה בעניין הייתה צריכה להיות החלטתה של המועצה" (שם). בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי חלה חובה להביא את החוזה לאישור מליאת המועצה ומשלא נעשה כן, הרי שהוא נחתם בחוסר סמכות ועל כן בטל. נקבע כי "תוצאה זו מתחייבת מן הדואליות הנורמטיבית – שכן היא נלמדת הן מהכלל המינהלי לפיו פעולה של רשות שנעשתה בחריגה מסמכות דינה בטלות והן מהכלל החוזי המעוגן בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לפיו חוזה שכריתתו אינה חוקית הוא חוזה בטל" (שם, פסקה 43). עוד נקבע כי לא ניתן להפריד את החוזה כך שיתאפשר לחלקים ממנו להישאר בעינם וזאת הואיל ו"החוזה כולו מבוסס על התחייבותה של המועצה לתמוך בתכנית – התחייבות שכאמור אין לה תוקף ללא אישור מליאת המועצה. טלו מהחוזה עניין זה, והוא יתרוקן מתוכן לחלוטין" (שם, פסקה 44). בהמשך פסק הדין, התייחסה השופטת ד' ברק-ארז "למעלה מן הצורך ולנוכח היריעה שפרש בית המשפט המחוזי בהיבטים הנוגעים לכבילת שיקול הדעת והלכת ההשתחררות" גם לסוגיות אלה וציינה כי "אין לומר שבמקרה דנן החוזה מגלם התפרקות מוחלטת ואסורה של המועצה משיקול דעתה" (שם, פסקה 51) וכי "במקרים שבהם ההתקשרות החוזית אכן נסבה על סוגיה משמעותית שלחילופי השלטון היה קשר אליה וברקעה מצוי אינטרס ציבורי או צורך ציבורי חיוני שאותו השלטון החדש מבקש לקדם – האפשרות של השתחררות מהחוזה תהיה ראויה להיבחן" (שם, פסקה 52). לבסוף, ציינה השופטת ד' ברק-ארז כי הואיל ובקשה שהגישה המבקשת לקבלת היתר לפיצול סעדים לא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי, ומבלי לנקוט כל עמדה לגוף הדברים, יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בבקשה זו. כאמור, השופט ד' מינץ הצטרף לדעתה של השופטת ד' ברק-ארז.

מנגד, השופט י' אלרון סבר כי יש לדחות את הערעור שכן לטעמו לא קיים "מקור נורמטיבי המחייב קבלת אישור מליאת המועצה המקומית בכל מקרה בו המועצה מקבלת על עצמה התחייבות חוזית הקשורה לתחום התכנון והבניה" (פסקה 1 לפסק דינו) וכי אין בכללי המשפט המנהלי כדי לחייב "באופן גורף את אישורה של מליאת מועצה או מועצת עירייה כתנאי מחייב בלעדיו אַיִן למתן תוקף להתחייבות של מועצה או עירייה בכל מקרה של חוזה מינהלי, ואף לא בכל התחייבות הקשורה לתחום התכנון והבניה" (שם, פסקה 5). עוד סבר השופט י' אלרון כי אין בהחלטת מליאת המועצה מיום 2.8.2016 כדי ללמד על דבר כוונת מליאת המועצה הקודמת, אשר בתקופתה נחתם החוזה, וכי מנסיבות העניין "מצטיירת התמונה לפיה המועצה, בהרכבה הקודם, לא התנגדה לתוכן החוזה ולהתחייבויותיה על פיו, ואילו היה העניין מובא לפניה נראה כי היתה מאשרת את התחייבויות המועצה על פי החוזה" (שם, פסקה 8). לבסוף, ציין השופט י' אלרון כי במקרה דנן, היה מקום לפעול בהתאם לכלל הבטלות היחסית ולא להורות על בטלות החוזה וזאת לאור עמדתו לפיה ככל שקיים פגם, הרי שאין מדובר בפגם היורד לשורש הסמכות; לאור הפגיעה הישירה הנגרמת למבקשת כתוצאה מביטול החוזה; ולאור האינטרס הציבורי "המחייב כי המועצה תקיים את התחייבויותיה של קודמתה ולא תתנער מהן אך בשל חילופים פרסונליים בהרכב המועצה והעומד בראשה" (שם, פסקה 16).

מכאן הבקשה דנן שבה טוענת המבקשת כי בפסק הדין קבע בית המשפט הלכה חדשה לפיה "כאשר רשות מקומית מתחייבת התחייבות בעלת אופי מינהלי-ציבורי, בעניין הנוגע לסמכות סטטוטורית של הרשות בנושאים של תכנון ובניה, יש לקבל את אישור מועצת הרשות ואין די בחתימותיהם של ראש הרשות והגזבר". המבקשת סבורה כי להלכה זו השלכות רוחב כלפי כל הרשויות המקומיות במדינה ויתכן שהיא חלה על הסכמים רבים בין יזמים לבין רשויות מקומיות, אף כאלה שנחתמו לפני שנים רבות. על כן, טוענת המבקשת כי מן הראוי להותיר שינוי מרחיק לכת שכזה בידי המחוקק, ולא לבצעו באמצעות כלים פרשניים של בית המשפט, לא כל שכן באמצעות שימוש בטכניקה של קריאה אל תוך החוק של דרישה שאינה קיימת בו, אשר השימוש בה נועד בעיקר לשם הסרה או תיקון אי חוקתיותו של חוק.

עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין אף קבע הלכה חדשה בעניין תחולת כלל הבטלות היחסית לפיה כאשר קיימת חריגה מסמכות שלה השלכות משמעותיות על המדיניות שעניינה עיצוב המרחב הציבורי, הרי שבכל מקרה יש לבטל את הפעולה שנעשתה בחריגה מסמכות. היא סבורה כי הלכה זו משמעה כבילת שיקול דעתו של בית המשפט אשר אינה רצויה או ראויה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי פסק הדין החיל את ההלכה החדשה באופן רטרוספקטיבי על המקרה דנן, וזאת בזמן שהוא שותק לעניין תחולתה של ההלכה. המבקשת סבורה כי בכך סותרת ההלכה את קביעותיו של בית משפט זה בכל הנוגע לתחולתן בזמן של הלכות חדשות וכי יש לקבוע כי פסק הדין חל באופן פרוספקטיבי בלבד על התחייבויות עתידיות של רשות מקומית.

לאור טעמים אלה, סבורה המבקשת כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים נדירים וחריגים אשר מצדיקים דיון נוסף, וזאת ביתר שאת בשים לב לדעת המיעוט של השופט י' אלרון.

לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תשובת המועצה.

תנאי סף לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא שבפסק הדין של בית המשפט העליון נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף. במקרה דנן, ספק בעיני אם אכן נקבעה הלכה חדשה כטענת המבקשת, לא כל שכן כזו אשר מצדיקה קיום דיון נוסף בה. ודוק, המבקשת עצמה מודה, בסעיף 75 לבקשתה, כי ההלכה החדשה הנטענת אינה משנה הלכה קודמת. קביעותיו של בית המשפט בעניין תוקפו של החוזה הינן פועל יוצא של פרשנותו לדין הקיים לפיה הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות "אינה פוטרת את הרשות מעמידה בדרישות אחרות של הדין" (פסקה 39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז), לרבות בכל הנוגע לאופן אישורן של החלטות העוסקות בסמכויות סטטוטוריות של המועצה בענייני תכנון ובניה. אין מדובר בקביעת דין חדש, כי אם בעמידה על עקרון היסוד במשפט המינהלי בדבר חוקיות המינהל (דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך א, פרק 4 (2010)). ממילא אין מדובר בהחלתו של דין כאמור באופן רטרואקטיבי על המקרה דנן. זאת ועוד – כבר נקבע כי טענות בדבר תחולתה בזמן של הלכה שנפסקה אינן מצדיקות דיון נוסף (וכאמור, אינני בדעה כי במקרה דנן נפסקה כל הלכה) (דנ"מ 6101/08 פז חברת נפט בע"מ נ' ועדת ערר מחוז המרכז, פסקה 13 (16.3.2009)).

הטענה לפיה קביעות בית המשפט בדבר בטלות החוזה יש בהן משום שינוי ההלכה בכל הנוגע להחלת עקרון הבטלות היחסית, אף היא דינה להידחות שכן מדובר בקביעות קונקרטיות המבוססות על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואין בהן משום הלכה חדשה או הלכה כלל.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.