| ע"פ 6652/09 |
| בפני: | כבוד השופט א' א' לוי |
| | כבוד השופט א' רובינשטיין |
| | כבוד השופט נ' הנדל |
| המערער: | פלוני |
| | נ ג ד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 21.6.09, בת.פ. 1101/08, שניתן על ידי השופטים: ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז, א' ואגו |
| כ"ב בכסלו התשע"א | (29.11.10) |
| בשם המערער: | עו"ד מנדלמן שלומציון |
| בשם המשיבה: בשם שרות המבחן למבוגרים | אין התייצבות בשל השביתה גב' ברכה וייס |
השופט א' א' לוי:
בתאריך 21.5.08, בשעת לילה מאוחרת, חצה קטין יליד חודש ספטמבר 1993 את הכביש, והמערער שהבחין בו קרא לו. הקטין המשיך בדרכו, אולם המערער לא הרפה ממנו, הלך בעקבותיו, ובעת שהחל עולה במדרגות לדירת הוריו, הוא חיבק אותו בניגוד לרצונו, נישק אותו בצווארו, הפשיטו ולאחר מכן ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. רק משבא המערער על סיפוקו הוא הרפה מקורבנו.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של ניסיון למעשה סדום בנסיבותיהם של סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. בהמשך, הוא נדון לשמונה שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטין בסכום של 50,000 ש"ח.
בערעור שבפנינו נטען כי בעונש אותו השית בית המשפט המחוזי על המערער, הוא החמיר עמו יתר על המידה תוך שהוא חורג מרמת הענישה הנוהגת. עוד נטען, כי הערכאה קמא לא נתנה משקל הולם להודאת המערער, חרטתו ורצונו להשתלב בהליך טיפולי. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, היינו, בעקבות גרושיו מאשתו הראשונה הוא התדרדר לחבורה עבריינית והתמכר לשימוש בסמים, מהם נגמל בעקבות תהליך טיפולי ממושך. לבסוף, נטען כי המערער החל במערכת זוגית עם מי שסובלת מסכיזופרניה ומצויה במעקב רפואי, ועל כן כליאתו תקשה גם עליה.
ברם, מול אלה ניצבת העובדה כי מדובר במי שכבר התנסה לא אחת בהליכים פליליים ואף נשא בעונשי מאסר, וחרף זאת התקשה לשנן את הלקח הנדרש, והעבירה הנוכחית היא הראיה הטובה ביותר לכך. לא זו אף זו, מול עניינו של המערער ניצב אינטרס אחר ולא פחות חשוב, והוא זה של נפגע העבירה. השלכות תקיפתו בידי המערער הותירו על הקטין רישום קשה, וספק בעינינו אם לצלקת שנפערה בנפשו יימצא מזור ועל כן גם עתידו לוט בערפל. אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה כלל ועיקר, אולם נוכח הנסיבות אותן תארנו, והאסון שהמיטו המעשים על הנפגע, מצאנו את העונש ראוי והולם, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
| ש ו פ ט | ש ו פ ט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה